ציפי יקרה,
פתאום, בבוקר אחד מצאנו את עצמנו בהפסקת חשמל. ומתוך ההלם שסגר עלינו ניסינו לגשש, לחפש את הדרך החשוכה ונתקענו.
מבולבלים ותוהים, לא יודעים מאיפה להתחיל ואיך להמשיך, מה צריך לעשות, איך לקדם תהליך שמעולם לא נחשפנו אליו.
ובחושך ובאפלה שירדו עלינו היית בשבילנו כעמוד האש שירד אלינו להנחות אותנו בדרך, במדבר הצחיח.
וברגע שהופעת, שלהבות של אור נדלקו במרחב האפל ועם הזמן החשיכה פינתה מקום לבהירות, להבנה, לידיעה מה עושים.
היציבות והבטחון שלך היו הדבר הכי משמעותי ויציב בשבילנו בתוך המהומה.
כמה חששות היו בי ואחרי שיחת הטלפון פתאום הכל היה נראה פחות מאיים וקרוב וביום של הדיון הגעתי כל כך מפוחדת ורועדת.
לפגוש אותך ולראות אותך בטוחה ויציבה, לשמוע את המילים המרגיעות שלך – כל אלה נתנו לי את האומץ לעבור את הדיון.
ציפי, היית בשבילנו כעמוד האש משמיים, שליחה להאיר לנו את הדרך במדבר החשוך. ועל כך, אני מודה לך מאוד.
יהי רצון שתזכי להיות שליחה טובה ולהיות בשביל אחרים עמוד של אש בלילות שלהם.
בהערכה ובהוקרה גדולה
